חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פרשת בלק

24/06/2021

אחרי שלוש פרשיות של צרות וטרגדיות לעם ישראל במדבר, מרגלים, קורח ועדתו ומי מריבה, נראית פרשת בלק כהרגעה מסוימת במתיחות הנפשית שהייתה קיימת בתוך עם ישראל. אמנם בלק ובלעם מתכוננים לקלל את העם, אולם קל יותר להתגבר על קללת בלעם מאשר על מחלוקת קורח ועדתו. לפעמים יש להעדיף שגויים יעסקו בבעיה היהודית מאשר שאנחנו בעצמנו נעסוק במחלוקת, במריבות ובסכסוכים פנימיים.

 

בפרשה אנו מוצאים את האיש המרכזי בפרשה, הלא הוא בלעם, המתגלה בפנינו בסתירה עצומה בדמותו ובאופיו. במדרש רבה נשא (י"ד, ל"ד) אנו מוצאים כי "לא קם עוד נביא בישראל כמשה", אבל באומות העולם קם נביא כמשה, והוא בלעם.

 

עם ישראל במשך שנות גלותו, ובמשך היותו במדבר 40 שנה, עד לכניסתו לארץ ישראל, עבר מלחמות מן הסוג הידוע והמקובל בעולם עד עצם היום הזה, מלחמה באמצעות כלי נשק ובאמצעי מלחמה אחרים. אבל בפרשת בלק אנו מגלים סוג חדש של מלחמה שכמוהו לא מיצינו בכל התורה כולה ובוודאי לא במציאות החיים ההיסטוריים של איזושהי אומה ולשון, וזוהי המלחמה על פי שיטתו של בלק, באמצעות בלעם, בקללות נמרצות, כנאמר בפרשה: "וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נָכֶה-בּוֹ וַאַגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֶת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יואר יוּאָר" (כ"ב-ו'). יש לתמוה איך עלה בדעתו של בלק לערוך מלחמה שלא כמנהג הארץ, מלחמה בדרך חדשה ובלתי מקובלת, שלא היה ניסיון כלשהוא בעולם אם היא מוצלחת אם לאו. עוֹד יֵשׁ לְהָבִין מַה שֶּׁאָמְרוּ חז"ל בְּמַסֵּכַת סַנְהֶדְרִין (דַּף ק"ה): א"ר יוֹחָנָן, מִבִּרְכָּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אתָּהּ למד מֶה הָיָה בְּלִבּוֹ. בִּקֵּשׁ לוֹמַר שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָהֶם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת "מַה טּובו אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב", לֹא תַּשְׁרֶה שְׁכִינָה עֲלֵיהֶם-"וּמִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל", אָמַר רַבּי אַבָּא בַּר כהנא כֻּלָּם חָזְרוּ לְקלְּלָהּ חוּץ מִבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁנֶּאֱמַר "וְיַהֲפֹךְ ה' אלוקים לְךָ אֶת הַקְּלָלָה לַבְּרָכָה כִּי אהַבְךָ ה' אלוקים – קְלָלָה וְלֹא קְלָלוֹת ע"כ.

 

מה שיש להבין כאן הוא במה עדיפה ברכה זו מכל הברכות האחרות שרק היא זכתה להישאר ברכה כפי שאמר בלעם, ואילו שאר הברכות נהפכו בסופו של דבר לקללות. נראה שישנן שתי אפשרויות להילחם בישראל, האפשרות הראשונה היא מלחמה קונבנציונאלית, דהיינו באמצעות כלי נשק. האפשרות השנייה היא המלחמה הרוחנית, המלחמה בתרבות היהודית, שעל ידי ההינתקות מן היהדות וממסורת אבות ממילא לא יישאר עם ח"ו. הבדל גדול קיים בין שני סוגי מלחמה אלו. בעוד שבסוג הראשון עיקר ההצלחה תלויה בידי שמים, וכמו שנאמר (שמות י"ד, י"ד), "ה' יִלחם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחַרִישׁוּן". בסוג השני שהזכרנו הרי עיקר ההצלחה תלויה בידי ישראל, והם אלה שצריכים לעמוד על משמר הקודש במסירות נפש, הם אלה שצריכים לשמור על ערכי היהדות ועל קיום התורה בעם.

 

ההיסטוריה הוכיחה שבכל פעם שהיו ניסיונות להשפיע תרבות חדשה על ישראל, עמדו גדולי עמדו בפרץ לסכל ניסיון כזה, וכמה עלו על המוקד וקידשו שם שמים ברבים על קיום התורה ומצוותיה.

 

בלק ידע היטב כי להילחם פיזית נגד ישראל, פירושו להילחם נגד הקב"ה, והכישלון מובטח מראש. לכן הבין בלק בחכמתו שרק דרך אחת לפניו להילחם נגד ישראל, היא המלחמה במסורת ישראל. אם העם היהודי ינתק עצמו מן התרבות עתיקת היומין של תורה ומצוות הרי שבזה מובטח נצחונו של בלק, כי אז הפך את העם היהודי לעם אחר, לעם נכרי, שאין לו ולא כלום עם העם היהודי, ודרכו תהיה קרובה להצלחה. מלחמה זו כוחה אינו אלא בפה, באמצעות ההשפעה על רוח העם ותרבותו. מתוך ברכותיו של בלעם הרשע נבין מה הייתה כוונתו האמיתית – ניתוק העם מתורה ומצוות. על כן השאיר לנו הקב"ה לפליטה רק ברכה אחת שלא נהפכה לקללה, ברכה שבכוחה לשמור מכל משמר על עיקר העיקרים, על יסוד היסודות, על הבסיס שעליו נשענת האומה כולה, על בתי הכנסיות ובתי המדרשות.

 

מעתה נבין מדוע בחר בלק להילחם דווקא בסוג זה של מלחמה, ומדוע דווקא ברכה זו נשארה ברכה, משום שלולא ברכה זו, שהיא עיקר העיקרים - אין ערך לשאר הברכות, ורק ברכה זו מבטיחה את קיומו של עם ישראל. זו הייתה הכוונה האמיתית שעמדה מאחורי הברכה "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב (כ"ג-ט'), הכוונה הייתה שלא ישכון בדד, ושבגויים כן יתחשב, ואדרבה, יעשה הכול להידמות להם, ובזה טמונה הסכנה לעם ישראל.

 

לכן קָבְעוּ חֲכָמִים שֶׁמִּדֵי יוֹם יַתְחִיל הַיְּהוּדִי אֶת תְּפִלַּת הַשַּׁחַר שֶׁלּוֹ בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁל "מַה טֹובְוּ אהליך יעקב משכנותיך ישראל", שֶׁאַף שֶׁנֶּאֶמְרָה מִפִּי אוֹתוֹ רָשָׁע, אוּלַם בְּרָכָה זו,ֹ שֶׁנִּשְׁאֲרָה בְּרָכָה, טָמוּן בָּהּ סוֹד הַקִּיּוּם שֶׁל עם יִשְׂרָאֵל, וְעַל כּן חָשׁוּב מְאֹד לִזְכֹּר זֹאת מדֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ.

לוח אירועיםדלג על לוח אירועים

לוח אירועים

עבור לתוכן העמוד