חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מסורת זכר למתן תורה

26/05/2020

חג השבועות יוצא דופן מבין הרגלים פסח וסוכות, שכן התורה לא קבעה לו משמעות היסטורית לאומית הקשורה ליציאת מצרים. בזיכרון הדורות ניתנה לו משמעות שונה ונודע בכינוי "זמן מתן תורתנו". התורה לא ציינה באופן ברור את תאריך מתן התורה, כשם שלא קבעה את מועדו של חג השבועות. בתורה נאמר שמתן תורה היה "בחודש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים "(שמות י"ט, א'), ללא ציון היום המדויק בחודש השלישי.

 

בשבעת השבועות שבין פסח לחג מתן תורה מכינים אנו את עצמנו לקבלתה של התורה מדי יום ביומו בימי הספירה. גדולתה של הספירה המחברת בין ימי הפסח לשבועות בטהרתם וקדושתם של עם ישראל ברום המעלה להכשירם לקבלה ביום גדול ונשגב זה. הספירה, החל מהיום הראשון, אף היא ללא ציון מועד מדויק, כפי הנאמר: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה" (ויקרא כ"ג, ט"ו).

 

ידועה השאלה שנשאלה על ידי הפרשנים: הקב"ה ציוונו לזכור את יציאת מצרים בכל יום בבוקר ובערב, בקידוש של שבת נאמר "זכר ליציאת מצרים", בחג הפסח בעריכת הסדר, ההסבה, אכילת המצה והמרור וכו', הכול "זכר ליציאת מצרים". אם כן, יציאת מצרים תכליתה וייעודה היה להביא את עם ישראל למרגלות הר סיני , להנחיל לו את התורה. על אף הכול, אין אף חג שאנו מציינים באמירת הקידוש "זכר למתן תורה", אפילו בחג השבועות אומרים אנו בקידוש "מקרא קודש זכר ליציאת מצרים".

 

הר סיני היה פסגת ההתגלות האלוקית עלי אדמות וגילוי רצון הבורא ודרישתו מיצוריו לקבלת התורה, ולכך אין שום אזכור בחג השבועות. יש המסבירים זאת שהמושג "זכר" נעשה רק לדבר שנגוז ואיננו ואנו מנסים להחיותו ולהיזכר בו. כאלה היו נסי יציאת מצרים, התגלות חד – פעמית. לפיכך יש לעשות לה "זכר", שלא נשכח ונסיח דעתנו מהנס.

 

התורה נובעת ומתחדשת בכל יום ויום בגוונים שונים של חידושים, שיעורים ופסיקות, שאין צורך לעשות לה "זכר". לחיזוק הדברים נאמר בתורה שבמעמד הר סיני ניתנה התורה "בקול גדול שלא פסק" (דברים ה', י"ט ובתרגום). היינו, המעמד לא הסתיים כלל וכל לומד תורה בכל אתר ואתר מתחבר למעמד נתינתה.

 

כל נושא קבלת התורה ידוע לנו ממדרשי חז"ל ומדברי הראשונים, המרבים לבאר את מהותם של הימים שבין פסח לשבועות, ללא אזכור כלל בתורה. מדוע הסתירה התורה את קבלתה, שהיא הנושא המרכזי של החג, ולא נתנה לו פומבי? הייתכן שלא תהיה התייחסות לעניין שיא היותנו לעם בקבלת התורה?

 

יש להסביר זאת שתורת עם ישראל מחולקת ל"תורה שבכתב" ול"תורה שבעל פה". "שבכתב" הינם כל הכתובים המפורשים בכתבי הקודש בעשרים וארבעה ספרים. ספרי התורה "שבעל פה" הינם כל הדרשות של חכמינו לאורך הדורות, החל ממשה רבנו, שבשמו מופיעות הלכות הנחשבות "כהלכה למשה מסיני". משה למדן מפי הגבורה והעבירן הלאה לבני אהרון ולכל בני ישראל ובהמשך לתקופות הנביאים והמלכים, כדוגמת עזרא ובית דינו ושלמה ובית דינו, ולאחריהם לתנאים והאמוראים, הראשונים והאחרונים עד לימינו אלה.

 

כדי שנוכל לקבל את הוראות התורה שבעל פה מתחייבת מידה גדולה של אמונה בקבלת התורה שבכתב. אם נעיין בדפי הגמרא ובכל הספרות התורנית נמצא שיש בכתובים אלו מחלוקות רבות ואף לעתים קשות, וכמעט שאין לך דין או הלכה שלא נפסקה בניגוד לדעת מי מהרבנים.

 

מאידך, ידועים דברי הגמרא במסכת שבת דף פ"ח, כי התורה נתקבלה במעמד הר סיני רק בגדר של "כפייה", כפה עליהם הר כגיגית, ומרצון התקבלה רק בימי אחשוורוש. נראה אולי שהכפייה הייתה במעמד הר סיני לקבלת התורה שבעל פה, כי תורה זו, הבאה מן השמועה, לא הסכימו בתחילה לקבל כמו את התורה שבכתב. סימוכין לכך ניתן ללמוד מדברי מדרש תנחומא על פרשת נח.

 

"לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל, אלא על התורה שבעל פה, שנאמר: 'כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית' ואמרו חז"ל: לא כתב הקב"ה בתורה 'למען הדברים האלה' ולא 'בעבור הדברים האלה' ולא 'בגלל הדברים', אלא 'על פי הדברים', וזו היא תורה שבעל פה שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול ולא קיבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית. ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה ענו כולם ואמרו נעשה ונשמע, מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט, אלא אמר להן על התורה שבעל פה שיש בה דקדוקי מצוות קלות וחמורות והיא עזה כמוות וקשה כשאול קנאתה לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו".

 

נראה כי התורה חפצה להדגיש בפנינו את חשיבותה העצומה של התורה שבעל פה ואת חיבורה המושלם לתורה שבכתב דווקא ביום חג מתן תורה, שנבין כי אין אפשרות לוותר או להתעלם מהחלק השני של תורתנו, התורה שבעל פה.

 

חג הפסח, יום העצמאות ויום שחרורה של ירושלים מאחורינו, ולפנינו חג השבועות, חג מתן תורה. אפשר לראות בכך סימטריה בעלת משמעות. פסח ויום העצמאות מסמלים את גאולתנו הפיזית. יום ירושלים וחג מתן תורה מסמלים את קדושת הגאולה הרוחנית. לצד היציאה מעבדות לחירות, לצד הריבונות והעצמאות המדינית, צריכה ושואפת כל מדינה וכל חברה לקומה נוספת של רובד רוחני ותוכן אמוני.

לוח אירועיםדלג על לוח אירועים

לוח אירועים

עבור לתוכן העמוד