חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

הקשר בין חייל ומפקדו, בין אדם לארצו

במלאת 20 למותו של האלוף משה (מוסה) פלד מביא מדבריו תא"ל שמעון חפץ, שהיה ראש לשכתו במפקדת גיסות השדה
26/04/2020
האלוף משה פלד ז"ל
האלוף משה פלד ז"ל

לפני שבוע נפטר חברי היקר בטבריה. בדרכי חזרה מהלווייתו ראיתי זוג חיילים ולקחתי אותם טרמפ. זיהיתי את אחד החיילים כאיש עוצבת "כפיר", לפי תג השרוול. כדרכי בקודש החילותי חוקר ושואל. שאלתי: "מי אני, אתה יודע?" ולא ידע. "מה הדרגה שלי?", השיב: "דרגה גבוהה, אל"מ או אלוף". שאלתי: "מה שם מפקד האוגדה שלך?" ולא ידע. כך היה לגבי מפקד החטיבה ומפקד הגדוד ."אולי צביקה קנטור? שאלתי, ואז נזכר: "אה, כן, הוא המג"ד.

 

המשכתי ושאלתי באיזה פלוגה הוא, והוא ענה שבפלוגה ג'. אז סיפרתי לו, כדי להוכיח כי שם פלוגתו בקשר הוא "גרגרון", כי בוחן הפלוגה, שהיה לפני שבועיים, היה מוצלח, כי המ"פ יגאל גר באילת והיה חניך מצטיין בקמ"ט ובקק"ש, שהמג"ד שמו אמנון וסיפרתי עליו פרטים.

 

עברתי לשאלות אחרות. שאלתי על הארבל וגבעת המורה, התבור, מסחה וכפר תבור, ואותו חייל נחמד, בוגר שמינית בירושלים (דומני משכונת רחביה) גילה "בקיאות" זהה בישראל כמו בשמות מפקדיו. בכל תחום אחר, ספרות או היסטוריה של העם והמדינה, גילה אותה בקיאות.

 

אינני מאשים אותו, אלא את עצמנו, את טיפוח מערכת החינוך. כדי לאהוב –יש לדעת (ולא בכדי יודעים אישה ואוהבים אותה). כדי להזדהות, יש להכיר. אי אפשר לדון בשייכות, באכפתיות, באהבה או בכל רגש אחר, כלפי משהו שאין מכירים ואין יודעים אותו. אין להעלות על הדעת תהליך של הזדהות, של אמון וגיבוש סביב דמות ערטילאית, חסרת צורה, חסרת שם ואופי. אין אדם יכול להאמין ולבטוח במישהו שאינו מכיר, שאינו יודע דמותו, מהיכן הוא, מה עשה וכיצד.

 

וכפי שנכונים ומדויקים הדברים בין אדם לחברו – כך הם היחסים בין אדם לארצו. אנו נוטים להזדעזע בשומענו על עריקים, נפקדים, סרבנים ויורדים. הדרישות שאנו דורשים מאזרחינו וחיילינו גדולות, כי כאלו הם התנאים. בהעדר קשרים עבותים בין אדם לבין ארצו, למה ניתן לצפות? צריכים לאהוב את הארץ הזו, ולכן חייבים להכיר אותה, לדעת אותה ולהכות שורשים, אחרת – החלל ייצור ניכור וחוסר אכפתיות. לא נוח כאן בארץ, קשה לו, נדרש קרבן, ולמה שלא יוותר עליה ויחלפנה באחרת אם אינו יודע אותה, אינו אוהב אותה ואינו קשור בה?

 

לאחר טכס השבעת טירוני השריון על המצדה, אני משוחח עם החיילים ושואלם, ומגלה, לדאבוני, כי חלק גדול מדי, רבים מהם, עלו על המצדה בפעם הראשונה, שלא היו בעמק, ואינם יודעים איפה יודפת או עין חרוד וכו'. זה מצב עגום מאוד, שמחייב פעולה.

 

בהתייחס לניכור בין חייל למפקדו, העשייה פשוטה יחסית: על המפקדים לפעול כדי שחייליהם יכירו אותם ואת הממונים עליהם, שידעו את שמם, את דמותם, מה הם חושבים ומה השקפותיהם.

 

ובהקשר למדינת ישראל וארצנו:

 

1. ראשית דבר - הבה ונכיר אנו את ארצנו טוב יותר.

2. על כל המפקדים לפעול אישית, ואם כולנו נטרח בדבר, ודאי שנשיג תוצאות.

3. כל צעיר משרת שלוש שנים והריהו "בידינו".

4. בפעילותנו ומסענו על פני כל הארץ, הבה נְלַמֵּד את שמות המקומות, מה אירע שם, איזה קשר יש למקום ולנו מלפני 2,000 שנה ו-30 שנה. הבה נעשה זאת כאשר נוסעים לחופש וכאשר נעים לשטחי כינוס, במסעות ברגל או עם כניסה לשטח חדש בהתחלת שלב אימון נוסף. לא ביום אחד ואף לא בחודש - אבל אם נשקיע בכך מחשבה וטיפול, אני בטוח כי נקטוף פירות, לא רק "אנחנו", אלא עם ישראל.

לוח אירועיםדלג על לוח אירועים

לוח אירועים

עבור לתוכן העמוד