חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מה למוסר אצל הצומח?

4/02/2018

מדוע אנו מציינים את ראש השנה לאילנות דווקא בט"ו בשבט? מהי משמעותו עבורנו ומהו המסר שבו?

 

מבחינה הלכתית, חשוב שנדע מתי העץ מתבגר בשנה. יש לכך השלכות לענייני ערלה, תרומות ומעשרות. אך נראה שאילו נשאלנו מתי ראוי לחוג את יום הולדתו של העץ, היינו עונים שיש לעשות זאת ביום השנה לנטיעה או במועד פריחתו של העץ, או אולי במועד הופעת הפרי. חכמינו קבעו מועד אחד, ט"ו בשבט. וזאת למה? הרי אין זו עונת הפריחה של רוב העצים, חוץ מהשקדייה המקדימה ללבלב. הימים שבהם העצים עומדים בפריחתם הם ימי חודש ניסן, שבהם אנו מברכים את ברכת האילנות; אולי היה ראוי לקבוע את ראש השנה לאילנות בחודש ניסן?

 

הסיבה לבחירת ט"ו בשבט ניתנת בגמרא: " הואיל ויצאו רוב גשמי השנה, ועלה השרף באילנות, ונמצאו הפרות חונטים מעתה" (ראש השנה י"ד, א'). לאמור, לא בתחילת עונת הגשמים ואף לא בפריחה ובבשלותו של הפרי נקבעה בגרותו של העץ, אלא לאחר שהגשמים נספגו כראוי ועלה השרף בעץ, והוא נתמלא לחלוחית, סם חיים וחיוניות, ונכון להוציא את פירותיו - מאותו יום מונים לעץ שנה חדשה.

 

ט"ו בשבט, ראש השנה לאילן, משמש תמרור וציון דרך לאדם, כפי שמלמדנו היימן הירושלמי: "ולמה זכו אילנות לראש השנה המיוחד לעצמם? ראו שניתן ראש השנה לבני אדם, באו ואמרו: כתוב בתורה 'כי האדם עץ השדה' . נמשל האדם לעץ ועץ לאדם. ואם כך, מה אדם יש לו ראש השנה, אף עץ בדין הוא שיהיה לו ראש השנה. וכיוון שדיברו אילנות דברים של טעם, נתקבלו דבריהם. אמרו להם: באיזה חודש נקבע ראש השנה שלכם? השיבו אילנות: כיוון שאנו צריכים למים קבעוהו בשבט שמזלו דלי. ולא עוד אלא שבשבט זמן נטיעה ויקיימו בו ישראל מצוות 'וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל' ".

 

במסורת של עם ישראל היה "ראש השנה לאילן" ליום המבטא את אהבת ארץ ישראל, ליום של חיזוק הקשר לאדמת הארץ שבה צמח עם ישראל. אך, מעבר לכך, האדם מישראל נמשל לאילן: "כי האדם עץ השדה" (דברים כ', י"ט). הרבה דברים שנאמרו על האילן מתייחסים לאדם. יש הקבלה בין האדם לאילן. שניהם בעלי שורשים, וככל שהשורשים חזקים יותר כך הם עומדים איתן נגד הרוחות המנשבות סביבם. האילן צומח וגדל, ואם איננו עץ סרק הוא נושא פירות כמו האדם. לאחד כמו לשני יש תקופת נשירה ולאחר מכן תחייה מחודשת. הסמליות קיימת גם בין חלקי האילן והאדם. שורשי האילן מקבילים לאבות המשפחה, ענפי האילן מקבילים למשפחה ופירות האילן מקבילים לצאצאים.

 

יש המדברים גם על הדמיון הרב בין האדם לאדמה: השורש אד"מ משותף לשניהם. האדם עובד שישה ימים בשבוע וביום השביעי נח, ועבודת האדמה נעבדת שש שנים, ובשנה השביעית, שנת השמיטה, היא נחה.

 

יש דימויים נוספים המקשרים בין האילן לאדם: הצדיק נמשל "לעץ שתול על פלגי מים אשר פריו ייתן בעתו ועלהו לא יבול" (תהלים א', ג'), והרשע נמשל ל"ערער בערבה" (ירמיהו י"ז, ו').

 

המשנה בפרקי אבות ( א', י"ב) מדמה את מי שחכמתו מרובה ממעשיו לעץ שענפיו מרובים ושורשיו מועטים והרוח עלולה לעקרו ולהפכו על פניו, ומי שמעשיו מרובים מחכמתו נמשל לעץ ששורשיו עמוקים ואחיזתו איתנה וכל הרוחות אינן מסוגלות לעקרו ממקומו.

 

רבנו יוסף גיקטילייא מביא בספר המשלים (משל קכ"ז) דוגמה להקבלה בין האדם לאילן: " למה המוסר דומה בנער? לזמן החורף אצל הצמחים". והוא מפרש את דבריו: "כמו שבזמן החורף רובו מעונן, וכמה מיני רוחות חזקות וקרות מנשבות בעולם, וכמה מיני שלגים וקרח וקיטור הווים באותו הזמן, ואז כל מיני אילנות וצמחים עושים שורש למטה ומשתרשים באדמה ומקבלים השורשים כוח לעשות ענפים ופרות הרבה לזמן הקיץ, כך נחרטים הדברים בלב הנער גם אם ייתנו פרותיהם מאוחר יותר".

 

ההלכה והאגדה עוסקות באדם ובאילן. חז"ל הרבו להשתמש בדימוי העץ מתוך מגמה להבנת חיי האדם ופועלו: "כי כימי העץ ימי עמי" (ישעיהו ס"ה, כ"ב), "צדיק כתמר יפרח" (תהלים צ"ב, י"ג), "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך" (תהלים קכ"ח ג). ומובא בגמרא במסכת תענית (כ', ע"ב): "לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז". דוגמאות אלו, המאחדות בין האדם לאילן, מביאות אותנו לחשיבה שהעץ היהודי הבריא שורשיו בארץ ישראל, ואף אם עץ החיים היהודי הוא בעל צמרת רחבה המגיעה לכל התפוצות, הרי שורשיו במקום אחד, בארץ ישראל.

 

אברהם אבינו, העברי הראשון, הכה את שורשיו בארץ. השורשים של עמנו נטועים כאן, והחיוניות של העם היהודי נובעת מארץ הבחירה. תורת ישראל לעם ישראל בארץ ישראל.

לוח אירועיםדלג על לוח אירועים

לוח אירועים

עבור לתוכן העמוד