חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

"יהודי והדסה הקמת מושיעים"

4/03/2012

הכותרת של המאמר מופיעה בסליחות לתענית אסתר. משמעותה, כפי המצוין במדרשת נחומא, במטבע שיצא לו מוניטין כשעלה מרדכי לגדולה, על המטבע חקוקה צורתם של שני המושיעים שהעמיד הקב"ה לישראל, מרדכי מצד אחד ואסתר מצד שני.

 

מה היו מעשיהם של מרדכי ואסתר? הם תיקנו שתי עבירות שהיו בעוכריהם של עם ישראל. הראשונה, ההשתחוויה לצלמו של נבוכדנצר, מלך בבל, תוקנה ע"י מרדכי היהודי שעמד נגד המן, שעשה עצמו כאלוה: "וכל עבדי המלך כורעים ומשתחווים להמן כי כן ציווה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה". (אסתר ג', ב').

 

השנייה, עבירת ההנאה מסעודתו של אחשוורוש, שהייתה מכשלה ליהודים בשושן הבירה, תוקנה ע"י אסתר המלכה, שאמרה למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עליי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום גם אני ונערותיי אצום כן" (אסתר ד', ט"ז).

 

אסתר הצדקת, שלא התגעלה במאכלות אסורות ותחת אותה סעודה שנהרגה בה ושתי, זימנה סעודה אחרת ולכדה את המן ואחשוורוש גם יחד.

 

חמש תעניות הן שאנו צמים במהלך השנה זכר לאירועים משמעותיים אשר קרו לעם ישראל בתקופת חורבן בית ראשון ובית שני, ובכללם תענית אסתר. אולם נבדלת היא תענית אסתר, החלה בי" ג באדר משאר התעניות הן במקורה והן במהותה. ארבע התעניות נזכרו במפורש במקרא: "צום הרביעי (י"ז תמוז) וצום החמישי (ט' באב) וצום השביעי (צום גדליה החלב-ג' בתשרי) וצום העשירי (י' בטבת) (זכריה ח,ט'). ואילו תענית אסתר אינה נזכרת במפורש, לא במקרא ולא בתלמוד. לראשונה מופיעה בשאילתות, דרבא חאי גאון (על פרשת ויקהל סז, י"ח).

אי לכך כתבו הפוסקים שצום זה אינו מצד המנהג ולכן יש בו קולות מיוחדות.

 

קביעת התענית בשלושה-עשר באדר, שהוא ערב פורים, עוררה שאלה אצל חכמינו. כידוע, ימי הפורים הם מן הימים הנזכרים ב"מגילת תענית", שבהם מפורטים הימים שנעשו בהם ניסים. חכמים עשאום כימים טובים, על אותם הימים הנזכרים ב"מגילת תענית". אומרת הגמרא במסכת ראש השנה (דף י"ט, עמ' א') שאסור לגזור בהם תענית. ולא רק בהם, אלא בימים שלפניהם ושלאחריהם אסור לגזור תענית. אם כן, נשאלת השאלה, מדוע נקבע צום דווקא יום קודם לפורים? הסבר לכך ניתן ע"י הפרשנים, המבהירים זאת, שלאחר החורבן בטלה מגילת תענית, גם ימי השמחה שנקבעו קודם, בטלו, ולכן מותר לקבוע תענית באותם הימים שנתבטלו.

 

קיימת הבחנה ברורה בין מהותה של תענית אסתר לשאר התעניות. התעניות המוזכרות במקרא תעניות של צער על אירועים קשים שאירעו לעם ישראל במהלך הדורות. תענית אסתר היא זכר לנס שנעשה בו. היא תענית של שמחה שהייתה עמה תשובה ונתקבלה תעניתם של עם ישראל לפני הקב"ה והועילה להם שנגאלו מצרתם.

 

הרמב"ם, בסדר זמנים (הלכות תעניתה, ה') מביא "וי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן". הרמב"ם לא מציין באילו חודשים התענו עם ישראל באותה תקופה. המשנה ברורה (או"חתרפ"ו, ב') מציין שמטרת הצום הייתה: "כדי לזכור שהשם יתברך רואה ושומע כלא ישבעתצרתו. כאשר יתענהו ישוב אל ה' בכלל בבוכמו שעשה בימים ההם". גם כאן לא מוזכר באילו חודשים התענו עם ישראל.

 

יש המסבירים זאת שאנו צמים בי"ג אדר ביום שלפני הפורים (או בי"א אדר -  תענית מוקדמת - כשפורים חל ביום ראשון), לא לזכר שלושת ימי התענית הנזכרים במגילת אסתר, שחלו בחודש ניסן. הצום שאנו צמים בערב פורים נקבע לזכר התענית שהתענו מרדכי, אסתר וכל ישראל בערב פורים, שנה לאחר שלושת ימי התענית הנזכרים. בהתאם למנהג ישראל, שכל שעה שנקהלו היהודים לעשות מלחמה באויבי ה' ובאויבי ישראל היו עושים תענית ביום התקהלותם, ומבקשים מה' שיפיל אויביהם לפניהם במלחמה.

לוח אירועיםדלג על לוח אירועים

לוח אירועים

עבור לתוכן העמוד