חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

"תה ואורז יש בסין - הארץ הנידחת?"

עם קובץ של פרדיגמות ומחשבות קדומות נסענו לביקור נכסף ומקיף בסין. אחת לאחת התנפצו לי בפנים כל מחשבות השווא לגבי סין והסיניים, אבל בעיקר למדתי על צניעות, פרספקטיבה ופרופורציות. מאת סא"ל (מיל') נתן רונן
17/10/2011

"תֵּה וְאֹרֶז יֵשׁ בְּסִין, אֶרֶץ הַנִּידַּחַת;
וּבְאַרְצֵנוּ יֵשׁ חַמְסִין וכָּל מִינֵי קַדַּחַת" ( מילים א.שלונסקי , לחן עממי אוקראיני) 


זוכרים את השיר הזה שהיינו שרים בבית ספר יסודי? מה בעצם אנו חושבים על סין, הארץ הנידחת? כשאנו רואים את הפועלים הסינים המסכנים המתדפקים על דלתותינו בחיפוש עבודה, אנו בעצם חושבים שזה תחליף ל"עבודה ערבית", ובעצם "הסינים טובים רק בקרמיקה", נכון? או כשאנו קונים צעצוע מתוצרת סין אנו מראש מניחים שהוא מסוג ג' לעומת צעצוע גרמני או אמריקני, ורמת הציפיות שלנו מאיכותו שונה ולכן הוא זול כל כך.


עם קובץ כזה של פרדיגמות ומחשבות קדומות נסענו כחודש לפני החגים לביקור נכסף ומקיף בסין, שארך כשלושה שבועות. לבושתי, אני חייב להתוודות שאחת לאחת התנפצו לי בפנים כל מחשבות השווא לגבי סין, אבל בעיקר למדתי על צניעות, פרספקטיבה ופרופורציות.


בואו ונעשה קצת סדר בראש. סין היא כבר מזמן לא "הנמר המתעורר של המזרח", היא כבר מזמן נמר חזק, נוהם ונושך: לראייה, ממשלת סין מחזיקה בידיה חיסכון של כמעט 700 ביליון דולר באגרות חוב אמריקניות, סין משקיעה מיליארדי דולרים ביבשת אפריקה בתשתיות, הקמה וניהול של מכרות מחצבים, השקעה וניהול שדות ונפט, וכל זה מתוך מטרה לטווח ארוך להניב לעצמה חומרי גלם כתמיכה ביכולת תעשייתית וכלכלית עתידית כמעצמה עולמית. תוכנית החומש הכלכלית הסינית, שפורסמה השנה, קוראת להשקעה סינית מאסיבית בשווקים זרים לצורך הפחתת הלחץ מהיואן הסיני, ולעודד חברות סיניות פרטיות להתחרות בשווקים הזרים. בכל מקום בסין יש בנייה מסיבית של גורדי שחקים, כבישים מהירים, רכבות תחתיות, מנהרות, גשרים עיליים תלויים, תחבורה ציבורית ברמה מדהימה, ולא אחת חיפשתי במכסי הביוב במדרכות שנחאי את אלה שכתוב עליהם "רכוש עיריית יבנה", שנגנבו פה בזמן אולימפיאדת בייג'ין 2008.


תגידו לי - בהתייפייפות נפש האופיינית לנו – "יופי, אבל מה עם זכויות הפרט? ומה עם דמוקרטיה?" ואני אשיב לכם: "מי אמר שזה מתאים לכולם? ומה לכם הפטרוניות הזו שלנו על מיליארד וחצי איש/ה, הנשלטים בניהול ריכוזי, נבון וזהיר, במדינת ענק שבה מתגוררים יחד 56 בני לאומים שונים ובני דתות שונות? מדינה עם שטח הגדול מאירופה כולה ומעט קטן משטחה של ארה"ב (כמעט מיליון קילומטר מרובע!), עם מגוון גדול ביותר של אקלימים; מטרופי בדרום ועד סוב-ארקטי בצפון ובמערב.


בואו נלמד יחד מספר עובדות: כמה זמן לקח לבנות בירושלים שלנו, עיר הקודש, קו אחד של רכבת קלה שאורכו עשרה ק"מ? 15 שנה? בסין יש רכבת TGV מהירה הנוסעת 350 קמ"ש בין בייג'ין הבירה לשנחאי, בזמן שיא של ארבע וחצי שעות. רכבת חדישה זו נבנתה תוך שלוש שנים. פרויקט הרכבת הטרנס סינית מבייג'ין בקצה המזרח לטיבט במערב המדינה, קו שאורכו 1,956 ק"מ, המתחיל במישור החוף, חוצה מדבריות ומסתיים תוך טיפוס לגובה של 4,000 מטר, באזור קרח – עד לאהסה בירת טיבט, הוקם תוך פחות מעשר שנים. שלא לדבר על המופע הפנטסטי של סין באולימפיאדה והמתקנים העתידניים שהוקמו במהירות שיא. יש בסין מספר רב של חברות תעופה פרטיות המחזיקות כל אחת בצי מטוסים חדישים של בואינג או איירבוס, צי הגדול פי כמה מ"אל על" הלאומית שלנו. ולקינוח: האם שמעתם מעודכם על העיר צ'ונגצ'ינג (Chongching), בירת חבל סצ'ואן? אני כמעט בטוח שלא, נכון? עובדה: זוהי העיר הגדולה בעולם! 

 


שנגחאי המדהימה, "מנהטן של המזרח", עיר של 23 מיליון תושבים

 

סביר מאד להניח שרוב הבגדים שלכם נתפרו כאן, רוב הצעצועים בביתכם ואפילו מותגים עולמיים כמו "נייק" או "אדידס", כל מוצרי החשמל ,מוצרי קרמיקה, כלים, ריהוט, מכוניות, ובעצם מה לא, מיוצרים כאן. זוהי עיר-מדינה תעשייתית בת 33 מיליון תושבים, זו לא שגיאת כתיב, שלושים ושלושה מיליון תושבים בעיר תעשייתית זו, שהשמש מעולם לא זורחת בה בגלל הערפיח של התעשיות הכבדות, אבל היא בעצם הלב הפועם של הכלכלה הסינית, הצומחת בממוצע מעל 10% בשנה, זה כמעט שלושים שנה.


כשאני רואה את ביצועי ממשלת ישראל, שכל כולה עם עשרות שריה מנהלים בעצם מדינה בגודל של רובע אחד בינוני בעיר אחת בסין, אבל עם מלא חשיבות עצמית, הרבה רעש וצלצולים, סופר אגו, הדרת כבוד ופומפוזיות לעילא, אני נבוך ונכלם ופתאום תופש קצת צניעות ופרופורציות. אני מקבל פרספקטיבה השוואתית של ניהול נבון של מדיניות כלכלית גלובלית שמטרתה להוביל את הכלכלה הסינית המבוססת היום על יצוא, לכלכלה של צריכה מקומית. את ממשלת סין מנהלים בירוקרטים מוכשרים, כולם מצטייני האוניברסיטאות המובילות בסין, שגם נשלחים ללמוד בחו"ל בטרם ייכנסו למערכת הממשלתית.


אגב, כתוצאה מן הפריחה הכלכלית והצמיחה בסין יש היום כ-350 מיליון סינים ממעמד הביניים שנוסעים עם מכוניות הכי חדישות (מרצדס, ביואיק, פולקסווגן, טויוטה, ג'יפים מפוארים ואחרים, כולם תוצרת סין). "הסינים החדשים" כבר לבושים במיטב האופנה העולמית. שלא כמונו, התיירים, הם לא קונים חיקויי שוק זולים של מותגים, הם קונים את רק המקור במחיר מלא, יחסית לסין.  

מול כל השפע הכלכלי הזה בבייג'ין (פקין), בשנחאי ובערים גדולות אחרות, נותר עוד הרבה סין של העולם השלישי בפריפריה. הרבה בעיות של ניהול 56 עמים שונים החיים באוטונומיות עצמאיות לכאורה, הרבה פגעי טבע כשיטפונות, צונאמי, טייפון, בצורת ורעידות אדמה, אבל הרבה נוף בראשית מדהים, גן עדן זה כאן. 

 


גווילין, שייט על נהל הלי, ברקע גבעות הדולומיט


לא סתם מגדלים הסינים אורז ולא חיטה, לא סתם מגדלים ואוכלים בעיקר בשר חזיר על פני בקר. זוהי בעצם ברירת מחדל טבעית של מי יכול לתת הרבה יותר תמורה להשקעה בזמן הקצר ביותר על מנת להאכיל הרבה פיות רעבים. דגן האורז מצמיח שלושה יבולים בשנה תמורת אקלים חם והרבה מים, והחזירה יכולה להמליט עד 12 שגרים שלוש פעמים בשנה, ככה שאם יש לך זוג חזירים בעצם יש לך בית חרושת לבשר, וזו חיה שאוכלת את כל הפסולת והופכת אותו לזבל אורגני לדישון, שגם בו משתמשים. בעצם, הסינים, בגלל מצוקה כלכלית ועוני משווע של דורות, הם אוכלי כל ויש אמירה בסין האומרת: "כל דבר שיש לו  לפחות שתי רגליים אפשר לאכול ואם הוא לא זז תעשה ממנו שולחן", הם לא מבזבזים כלום. ומבחינה זאת נחשבים כעם קמצן או "חסכן מאד". מאחר שיש הרבה אנשים ועל מנת למנוע הפצת מחלות כל השירותים בסין הם בשיטת "בול קליעה" או שירותי כריעה נוסח המזרח, עם הריח הנורא ורמת הסניטציה של עולם שלישי וללא נייר טואלט ברוב המקרים. (למעט השירותים המיועדים לתיירים מערביים, שבהם גם גובים כסף על נייר טואלט במשורה).


עם העובדות אי אפשר להתווכח, כאשר מאו דזה דונג הקומוניסט השתלט בכוח עם אנשיו ב-1948 על סין, בכל שנה מתו ברעב או מפגעי טבע כמיליון אנשים. תמותת התינוקות היתה בשמיים, מחלות וזיהומים גרמו לכך שתוחלת החיים היתה 45 שנה בממוצע, חשמל ומים זורמים היו רק בערים הגדולות. כל זה השתנה לחלוטין, התשתיות, הרפואה, תוחלת החיים, מים וחשמל בכל מקום, חקלאות העוברת מודרניזציה, סכרים, תחבורה וקידמה בכל מקום בצעדי ענק. אין להכחיש, יש לזה מחיר בחוסר דמוקרטיה, במשטר טוטליטארי (כאילו שהסינים הכירו משהו אחר לפני כן) ובצנזורה קפדנית על תכני התקשורת האלקטרונית והכתובה, במיוחד האינטרנט (אי אפשר להתחבר בסין באינטרנט לגוגל או לפייסבוק - הם פשוט חסומים).  


"הסינים" או בני עם ההאן, שהם הרוב השולט בסין, הם אנשים עם הרבה גאווה וכבוד לאומי, בעיני עצמם הם העם הנאור בעולם כבר 5,000 שנה. הם המציאו את כל אמנויות הדפוס הקדום: נייר מעיסת במבוק או אורז או משי, את הדיו והספרים הכרוכים הראשונים, כסף נייר, שעונים מכאניים, מצפן, אבק השריפה, האטריות והפסטה למיניה ועוד. הם בנאים בחסד וחלק מן המונומנטים הגדולים בסין, כמו "התעלה הגדולה", נבנו כבר בתקופת הפירמידות הגדולות במצרים, הם המציאו שיטות בנייה של גשרים תלויים, קשתות וחיזוקים, שעברו עם מרקו פולו לאירופה.


לסינים כמעט אין סיבה ללמוד אנגלית ואכן ברוב המלונות חמישה כוכבים ששהינו בהם, שהיו ברמה בינלאומית של ממש, אף אחד מן הצוות לא כמעט ולא דיבר אנגלית, ולכן רוב הזמן לא טרחתי ודיברתי עם הרוכלים בשוק או בחנויות בעברית, כשהמכנה המשותף היחיד שהיה בינינו הוא המחשבון שהרוכלת החזיקה ביד, שבו מחיר ההתחלה המוצע עבור מוצר הוא תמיד גדול פי עשרה או יותר מן המחיר שתשלם בסוף אם תעמוד בקור רוח על המקח ולא תיכנע לזעקות השבר מסוג: "אתה הורג אותי, אתה איש רע", תוך אחיזה חזקה בשרוול חולצתך. (ולא יעזור כלום, תמיד תצא עם הרגשת הפתי וה"פרייאר" כי באוטובוס תגלה שמישהו קנה אותו דבר הרבה יותר זול ממך, במיוחד שעון "לולקס" מזויף - הסינים לא יודעים להגיד את האות "ר").

 

 

היריעה קצרה מדי לדבר על האוכל הסיני ועל שווקי האוכל הליליים בכל מקום. לעניות דעתי,  אין צורך לסחוב מן הארץ שימורי טונה, נקניקי קבנוס וכיכר לחם כפי שחברים המליצו לנו (אלא מטעמי כשרות מחמירה, כי יש ירקות ופירות בשפע ובזול). מצד שני, תשכחו ממה שאתם חושבים על "אוכל סיני" בארץ, זה בכלל לא דומה. בכל מסעדה מגישים אוכל בשיטת "השולחן המסתובב", שעליו מונחים הרבה מגשים עם טעמים שונים, קצת בשר והרבה ירקות, מרקים, אורז ואטריות לרוב, ניתן תמיד לבקש תפריט צמחוני. הסועד מקבל צלחת קטנה עם מזלג אחד וזוג מקלות אכילה, עורם על הצלחת הקטנה כל פעם קצת מהרבה מטעמים מסתובבים שלפניו ואיש לא נשאר רעב. עצה קטנה: אל תנסו להיות גיבורים ולהגיד "יא אחי, אני אוהב אוכל חריף, קטן עלי!", כי חריף של סינים זה ממש "מי אש". ראיתי תימני אסלי נשנק מפלפל סיני ירוק וחריף ותוך כדי התנשפות אמר: "זה יותר מניאק מן הסודנייה!"     


לסיכום: סין זה משהו אחר. זה לא דומה לשום מקום אחר בעולם, לא תאילנד ולא יפן. אנחנו עדיין המומים מגודל החוויה שעברנו בסין, מן ההבדלים התהומיים בין המודרנה בערים הגדולות לפרימיטיביות היחסית בחיי הכפר והפריפריה. עדיין הולמים בראשי נופי הבראשית של איזור גווילין, עם צוקי הדולומיט הזקורים לשמיים, שעליהם גדלים עצים וצמחייה כמו בציור סיני עתיק, כשבתווך זורם לו לאיטו נהר הלי בעמק השרוי בערפלים, ובנהר, על רפסודות במבוק, עומדים דייגים החבושים כובעי קש, ודגים בעזרת ציפורי קורמורן מאולפות. נופי שאנגרילה, עם האנשים הטיבטים המקסימים והשונים כל כך. אני מתגעגע לשיטוט בסמטאות האבן ותעלות המים של העיר העתיקה של ליג'יאנג, המאוכלסת בבני שבט הנאשי המקסימים, שבהם שולטות רק הנשים והשיטה המטריאלית (שבט קטנטן של 18 מיליון איש בלבד), נופי טרסות שדות האורז האינסופיים הממלאים את כל האופק בכל פיסת אדמה פנויה, מפגשים מדהימים עם שבטי המיעוטים ההרריים: נשות שבט ה"האו" - ארוכות השיער, ונשות שבט ה"מיאו" עם כובעי אוזני הנמר המבצבצות להן (זו לא בדיחה ולא שפת מיקי מאוס, ככה זה באמת!), ובכי התינוקות הסינים המתוקים הנבהלים מן המפגש - לראשונה בחייהם - עם "האנשים עם עיני הכלב" ("קאי ג'ין" בסינית), קרי: אנחנו. מצחיק היה לראות את התינוקות המסתובבים עם חריץ אחורי פתוח במכנסיהם, ללא חיתול או תחתון.  נעים היה להיווכח שגם סבתא סינית היא בעצם "פולניה" בגאוותה בנכד ובצורך שיאהבו אותו ויגידו עליו רק דברים נחמדים. בכל בוקר, אהבנו מאד לצפות וגם להשתתף בהתעמלות "טאי צ'י" המבוצעת בפארקים על ידי מאות של זקנים, השומרים באופן זה על גמישות וגם מפגש חברתי. נעים היה לראות עם גאה, אוהב שירה בציבור בכל פארק, מלווה בתזמורות חובבים, ורוקד ריקודי עם או ריקודי שנות השישים (הציניקנים שבחבורה אמרו שזה בגלל שאין מה לראות בטלוויזיה, למעט שידורי תעמולה).


ולסיכום של הסיכום: אם הילדים כבר עזבו את הבית, והם כבר מסודרים ואם אתם עוד לא בפרק החיים של "צער גידול הורים", סעו עכשיו, לפני שכל זה ישתנה! אין בחיים שלנו שידור חוזר. נכון, זה טיול יקר, אבל מה שלא תעשו עכשיו לא תעשו עוד! תמיד יש עוד עדיפויות  וגם לכם מגיע. מבחינה פיזית זה טיול לא קל, קצת סוג של "טירונות", עם שש טיסות פנים בסין והתרוצצות להספיק ולראות כמה שיותר, ללא מנוחה או נופש במקום מדהים כלשהו (וכאלה יש המון!), אבל זה טיול שנחרת עמוק בלב. ותודה שטסתם "טורקיש איירליינס" (אגב, שירות ואוכל למופת, כמעט מתבייש להגיד את זה). וגם תודה לחברת "פגאסוס",  מגיע להם מכל הלב, על ביצוע חלק ומצוין עם מדריך יבנאי מעולה - יוסי קורנשטיין.


איך אמר חכם סיני זקן? "אם אין לך מה להגיד, תכתוב מאמר של 1,500 מילה".

להשתמע בסין, ניחאו!

לוח אירועיםדלג על לוח אירועים

לוח אירועים

עבור לתוכן העמוד