חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מלחמת העצמאות - ברוב המקרים לא ידענו איך עושים מלחמה"

הרב ד"ר חניאל פרבר פגש את ההיסטוריון אל"מ מיל' ד"ר מרדכי ("מורל'ה") בר און, שהיה ראש ענף היסטוריה ורל"ש של הרמטכ"ל משה דיין בתקופת "מבצע סיני", ושמע מה יש לו לומר היום על מלחמת העצמאות ועל מנהיגות צבאית בקרב.
8/09/2008

ההיסטוריון ועמית המחקר במכון "יד בן צבי" אל"מ מיל' ד"ר מרדכי (מורל'ה) בר און הוא יליד הארץ שגדל בראשון לציון, חבר ה'הגנה' מגיל 14, בוגר קורס מכי"ם ושירות לאומי במסגרת הנוטרות. תוך כדי שירותו בנוטרות פרצה מלחמת העצמאות. מורל'ה נשלח לקורס הקצינים הראשון של צה"ל, "שלמעשה היה האחרון של ה'הגנה', בפיקודו של חיים לסקוב, בפברואר-מרץ 48", לדבריו.

 

במהלך מלחמת העצמאות היה מ"מ ומ"פ בחטיבת "גבעתי" ונלחם בחזית הדרום כנגד המצרים. בקרב האחרון במלחמה, בחזית הצפונית מול העיראקים, נפגע ליד רמת הכובש. 60 שנה מאז פציעתו הוא שב ומתאר את נכונותו דאז להישאר בשירות קבע, באותם ימי בראשית של המדינה הצעירה.

 

"ברגע שהוכרז על הקמת צבא קבע הציעו לי להישאר בצבא ונשארתי כשנה. שאיפתי הייתה להמשיך ללמוד באוניברסיטה ולהשתחרר מהצבא. אולם צה"ל הציע לי מימון ללימודים, במסגרת לימודי באוניברסיטה העברית וכתוצאה מכך התחייבתי לשרת עוד 4 שנים בקבע. אח"כ שירותי התארך לעוד 20 שנה, שבמהלכן הייתי קצין אג"מ של 'גבעתי', ראש ענף היסטוריה, ולאחר מכן ראש הלשכה של משה דיין שהיה הרמטכ"ל בתקופת מבצע סיני".

 

מורל'ה מתרפק על העבר בהתייחסותו למנהיגי המדינה של אז, "כתוצאה מקרבתי לרמטכ"ל זכיתי להכיר מקרוב את ראש הממשלה דוד בן גוריון ואת השרה גולדה מאיר שהייתה ראש הממשלה במלחמת יום כיפור. זכור לי היטב מהתקופה ההיא שהשתתפתי בשנת 1956 בשיחות החשאיות עם ראשי ממשלות צרפת ואנגליה, שהיוו נדבך חשוב בהבנת הנושא של יחסים בינלאומיים בין עמים ומדינות".

 

לאחר שהיה שנה בפו"מ קיבל שנתיים חל"ת מהצבא, יצא לאוניברסיטת קולומביה בארה"ב וסיים את התואר השני - M.A ביחסים בינלאומיים. לאחר הלימודים חזר לצה"ל לשירות קבע כקצין חינוך ראשי ושנה לאחר מלחמת ששת הימים פרש מצה"ל ונבחר לתפקיד ראש מחלקת הנוער של התנועה הציונית העולמית. בתום שמונה שנים בתפקיד המשיך לדוקטורט בהיסטוריה בת - זמננו ואז "נקרא לדגל" ע"י שולמית אלוני ממפלגת ר"צ. הוא היה חבר כנסת בכנסת ה-11 ולאחר שירות של שנתיים בלבד לא מצא את מקומו בכנסת וחזר לסיים את עבודת הדוקטורט. מאז, במשך כ-20 שנה בר און עוסק בעניינים אקדמיים וכעמית מחקר במכון "יד בן צבי". הוא חיבר עד היום שבעה ספרים בנושא היסטוריה בת זמננו, ערך חמישה ספרים וכתב עשרות מאמרים.

 

תוך כדי שיחה על המלחמות שעבר עם ישראל מאז 60 שנה, ובמיוחד "מבצע סיני",  נזכר מורל'ה במעשה המצביע על מעורבותם של מפקדים בכירים בשדה הקרב, שהסתיים בנס גדול במלחמת סיני: "כשהתלוויתי לרמטכ"ל משה דיין במהלך כיבוש אל-עריש היינו בטנקים הראשונים שנכנסו למקום. ההפגזה הייתה יום ולילה בין כוחותינו למצרים. בעת כניסתנו לאל-עריש נורה עלינו צרור שעד היום איני יודע מהיכן נורה. הצרור עבר בין דיין וביני ופגע באחד מעובדי הלשכה שהתלווה אלינו ושנהרג במקום. ניצלנו בדרך נס. כזה היה דיין וכאלו היו אנשיו".

 

*  *  *

בחלוף 60 שנה, למורל'ה יש מסר אישי  לגבי מלחמת העצמאות : "כאדם צעיר בארץ ישראל מעולם לא היה לי ספק שמלחמת העצמאות הינה צודקת ונכפתה עלינו ע"י הערבים. עם זאת, כיום, 60 שנה לאחר המלחמה, לא תפחת תחושת הצדק אם נבין שהצד השני, המובס, לא פעל ברשעות אלא מתוך אינטרס לאומי שלו. הבנה מסוג זה עשויה, לדעתי, לאפשר את החיים בשכנות טובה. וכמו שאצל כל העמים, גם אנחנו רואים את מלחמת עצמאותנו כמלחמת גבורה מופתית".

 

מורל'ה מוסיף כי "תפקיד ההיסטוריון לפסוע מעבר לאמירה הכללית ולבחון את פרטי האירועים, לחשוף גם את פגמיהם, וגם לנסות ולהבין את מניעיהם של האויבים. ראייה ביקורתית של המלחמה תאפשר לנו להבין באופן יותר מדויק מה התרחש וכיצד, ולאפשר לנו ללמוד לקחים יותר מועילים לעתיד. נוסף לכך, כחוקר, למדתי שברוב המקרים בהם נלחמנו במלחמת העצמאות לא ידענו איך עושים מלחמה כי היינו צבא שזה עתה נולד ולכן, אם אני מסתכל על הצבא של היום, אני רואה צבא מקצועי הרבה יותר שמסוגל לעמוד במטלות הרבה יותר מסובכות. מה שלא השתנה זוהי רוח הלוחמים שהייתה ברמה גבוהה מאוד במלחמת העצמאות אבל אינה פחות גבוהה בימינו אנו. אנו מציינים 60 שנה למדינה. אמנם אני מוכר כאיש שמאל המותח ביקורת על מה שקורה במדינה, אבל ביום ההולדת למדינה, בהגיעה לגיל בינה, מן הדין לחזור ולהדגיש שתקומתה של ישראל הייתה ועודנה פלא ושהחיוב מרובה בו על השלילה ואפילו אני לא חדל מלהביט בה, להסתכל עליה ועל הישגיה ולהתפלא".

 

לסיום, מורל'ה מביע את משאלתו לעתיד, "נכדי שירת לפני מספר שנים בקבע כסמ"פ בשריון בגדוד טנקים, שמספרו כמספר הגדוד ששירתי בו במלחמת העצמאות ומאוד הייתי גאה על כך. הייתי רוצה לקוות שהוא לא יצטרך להיפגש עם נכדו באותו גדוד. שישים שנה אינן זמן ארוך בחייה של מדינה. עלינו לזכור שדור האבות המייסדים והאימהות המייסדות עדיין לא תם. אנחנו חלק מן הדור הזה ואנו עדים לסיפור המאבק על אופייה של המדינה ועתידה ותפילה בליבנו כדברי הנביא מיכה "וכיתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא יישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". (פרק ד' פס' ג').

 

*הכתבה פורסמה לראשונה בגרסה המקוצרת בביטאון "צוות", גיליון 85, יוני 2008

לוח אירועיםדלג על לוח אירועים

לוח אירועים

עבור לתוכן העמוד